גזר דין בתיק ת"פ 33900-08-11

העובדות וטיעוני הצדדים:

הנאשם הורשע לאחר שמיעת ראיות בביצוע עבירות של הסגת גבול, ניסיון שוד בנסיבות מחמירות והיזק בזדון,  לפי סעיפים  447(ב), 403 סיפא ו-452 לחוק העונשין תשל"ז-1977.

העובדות פורטו בהרחבה בהכרעת הדין ולא אחזור על כולן. יצוין אך זאת, שמדובר באירוע שהתרחש בתאריך 13.8.2011, בשעות הבוקר המוקדמות, שבמהלכו הסיג הנאשם גבול לדירה המושכרת על ידי המתלוננות ברח' ארלינגר 5 בתל-אביב ומשמשת כמכון ליווי וניסה לשדוד את המתלוננות, תוך שהוא תוקף אותן ומאיים עליהן באמצעות חפץ שנראה כסכין. בהמשך, דקות ספורות לאחר שסולק מהדירה, גרם הנאשם, בין בעצמו ובין באמצעות אחרים, נזק לדלת הדירה ולמשקוף.

עתירת התביעה היא להשתת עונש מאסר בפועל ממושך, מאסר על תנאי ופיצוי לטובת המתלוננות. לדברי ב"כ המאשימה, גם אם בסופו של דבר הנאשם לא הצליח לגנוב את רכושן של המתלוננות, הרי שעל הענישה במקרה שלנו לשקף את האלימות שהופעלה כנגד המתלוננות בתוך דירתן, העובדה שהנאשם נכנס לדירה כשהוא מצויד בנשק קר, וכן העובדה, שניסה לברוח ולחמוק מהמשטרה כאשר אותר במהלך סריקות שבוצעו באזור.

ב"כ הנאשם עתר מנגד שלא למצות את הדין עם הנאשם ולהטיל עליו עונש מאסר בפועל שלא יעלה על התקופה שבה הוא נתון במעצר, קרי כ-6 חודשים. הסנגור הסכים, כי יוטל על הנאשם לשלם פיצוי  לטובת המתלוננות והוסיף,  כי הנאשם נכון להסתייע לצורך כך באחיו שנמצא אף הוא בארץ.

אשר לנסיבות ביצוע העבירה, ב"כ הנאשם הדגיש את העובדה שהאלימות שהופנתה כלפי המתלוננות לא הייתה קשה ולא נגרמו להן חבלות. לטענתו, מדובר באירוע אשר במדרג עבירות השוד למיניהן, אינו מצוי במדרג חומרה גבוה. הסנגור ביקש להתחשב בעובדה שהנאשם זוכה מהעבירה של החזקת סכין בהעדר הוכחה לכך שחפץ שהחזיק ענה על הגדרת סכין שבחוק. אשר לנסיבותיו האישיות של נאשם, עתר הסנגור לקחת בחשבון את עובדת היות הנאשם תושב אריתריאה שזו לו הסתבכות פלילית ראשונה בארץ. לדבריו, כזר בארץ שאינו נהנה מתמיכה משפחתית, תנאי מעצרו קשים בהשוואה לתושב המקום.

הסנגור הפנה לפסיקה שבה הוטלו על נאשמים שהורשעו בביצוע ניסיון שוד עונשי מאסר של 6 חודשים שרוצו בדרך של עבודות שירות (ראה: ת"פ (ת"א) 40284/07, מדינת ישראל נגד דוד אוסמן; ת"פ (באר שבע) 8225/02, מדינת ישראל נגד קולסנוב; ת"פ (ת"א) 40040/07, מדינת ישראל נגד מזרחי אהרון)

דיון ומסקנות:

עסקינן באירוע חמור שלא ניתן להקל בו ראש. כניסה בכוח לד' אמותיהן של המתלוננות ללא רשותן וניסיון לגנוב את רכושן באמצעים אלימים ותוך הטלת מורא באמצעות נשק קר, הם מעשים חמורים אשר מצדיקים התייחסות עונשית רצינית ומרתיעה.

גם אם נקבל את הטענה שהאירוע הסתיים עבור המתלוננות בנזקים קלים יחסית ובלא שנגרמו להן חבלות-זאת לאחר שנאבקו בנאשם ולא הניחו לו לגנוב את רכושן- אין בכך כדי להקהות מחומרת העבירות ומהצורך להביע מסר עונשי ראוי בגינן. האינטרס הציבורי מחייב ענישה בעלת אפקט מרתיע, הן כלפי הנאשם והן כלפי עבריינים בפוטנציה, במיוחד בעידן הנוכחי שבו עבירות מסוג זה הפכו חזיון נפרץ, בפרט באזור התחנה המרכזית הישנה בתל-אביב.

אומר כבר עתה, כי על רקע האמור לעיל, עתירת ב"כ הנאשם להסתפק בתקופת מאסר של כ-6 חודשים, התקופה בה שוהה הנאשם במעצר, תחטא לאינטרס הציבורי הנ"ל ותהווה סטייה ניכרת מרמת הענישה המקובלת בפסיקה. פסקי הדין שאליהם הפנה הסנגור, כמפורט לעיל, אינם יכולים להוות מדד רלוונטי לענישה במקרה שלנו. הם משקפים נסיבות מיוחדות וחריגות, בכללם הודאה מצד הנאשם, הליכי שיקום מוצלחים, גיל צעיר, מעורבות מינורית בביצוע העבירה יחסית לעבריין העיקרי וכיוצ"ב , נסיבות שאינן מתקיימות במקרה שלנו.

לצורך גזירת הדין לא אתעלם ממסכת חייו הלא קלה של הנאשם, כמתואר בדברי הסנגור, וכן אתחשב בעברו הפלילי הנקי ובעובדה שזה הוא לו מאסר ראשון בארץ.

סיכומו של דבר, במכלול השיקולים והאיזונים, אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים: 

1.         30 חודשי מאסר בפועל החל מיום מעצרו של הנאשם - 13.8.11.

2.         12 חודשי מאסר על תנאי שהנאשם לא יעבור את העבירות בהן הורשע, או כל עבירת אלימות מסוג פשע,  תוך  3 שנים מיום שחרורו ממאסר.

3.         הנאשם יפצה את המתלוננות בסך כולל של 8,000 ש"ח אשר יחולק בין שתי המתלוננות בחלקים שווים. הסכום יופקד במזכירות בית המשפט ב-4 תשלומים חודשיים שווים שהראשון שבהם ביום 1.3.12 והוא יועבר לידי המתלוננות על פי פרטים שיימסרו על ידי התביעה תוך 7 ימים מהיום.

4.         קנס בסך 2,000 ש"ח או 60 ימי מאסר תמורתו. הקנס ישולם עד ליום 1.7.12

ניתן היום ט"ז בשבט תשע"ב, 9 בפברואר 2012, בנוכחות הצדדים.

זכות ערעור תוך 45 יום .